גזר דין בתיק ת"פ 3837-09

1.      הנאשמים הורשעו, בתום ניהול הוכחות, בעבירות של השקיית גידולים חקלאיים ללא היתר ובניגוד לתנאיו לפי סעיפים 65א' ו- 71 לפקודת בריאות העם 1940, וסעיפים1,  2 ו-6 לכללי בריאות העם (טיהור מי שופכין המיועדים להשקיה) התשמ"א- 1981.

נאשם 1 הינו הבעלים של החברה הנאשמת 2, מעבד כ-700 דונם בשטח חקלאי בעמק שורק. נאשם 3 הינו הבעלים של החברה הנאשמת 4, ובמסגרת זו עיבד בשנת 2008 את השטח בשיתוף הנאשמים 1 ו-2. הנאשמת 4 שילמה עבור הקולחים ושיווקה את הגידולים. קיבוץ צרעה הקים מתקן לטיפול שלישוני בקולחין והיה מספק קולחים שלישוניים לנאשמים 1-4.

2.      על פי כתב האישום, בשנים 2007-2006 השקו הנאשמים 1 ו-2 ירקות שגידלו בשטח בקולחים שלישוניים מהמתקן בהיתר שנתי ממהנדסת המחוז. תוקף ההיתר לשנת 2007 פג ביום 21.12.07.

מראשית שנת 2008 ועד יום 31.7.08 גידלו הנאשמים 1 -4 עגבניות, קישואים, פלפל וסוגי ירקות נוספים הנאכלים חי( להלן: הירקות) בשטח והשקו אותם בקולחין ללא היתר.

ביום 25.5.08 התקבלה בלשכת הבריאות המחוזית בירושלים בקשתו של הנאשם 1 להיתר השקיה בקולחין של 540 דונם מתוך השטח. מתחילת שנת 2008 ועד יום 31.7.08 נמצאו ליקויים שונים במתקן. לפיכך, לא ניתן לנאשם 1 היתר כפי שביקש. ביום 31.7.08 לאחר שנמצא כי איכות הקולחים שהפיק המתקן השתפרה והיא עומדת בתנאים של משרד הבריאות ניתן ההיתר המבוקש להשקיית ירקות הנאכלים חי בתנאים המפורטים בו.

 במהלך חודש אוגוסט 2008 מצא פקח איכות המים ברשות הטבע והגנים בשירות משרד הבריאות ברק שחם, כי איכות הקולחים שוב אינה עומדת בקריטריונים. ב- 8.9.08 נשלח מכתב התראה לנאשמים על כוונת מהנדס המחוז לבריאות הסביבה לבטל את ההיתר לשנת 2008 בשל החריגות.

בנוסף, ביום 12.9.08 מצא הפקח ברק עדויות לחיבורי כלאיים בין צנרת הקולחים השניוניים לבין צנרת הקולחים השלישוניים בשטח, ממנה הושקו 170 דונם נוספים של ירקות, בהם ירקות הנאכלים חי. קולחים שניוניים אינם מותרים כלל להשקיית ירקות הנאכלים חי. לאור זאת, בקשתו של הנאשם 1 מיום 2.9.08 להיתר השקיה לשטח זה, נדחתה ביום .15.9.08.

ביום 17.9.08 נערך לנאשמים 1 ו-3 שימוע בו הוזהרו מפני השקיה ללא היתר או בניגוד לתנאיו ומפני שיווק היבולים שהושקו ללא היתר ובניגוד לתנאיו.

במהלך חודשים אוקטובר- נובמבר 2008 נערכו ביקורות תכופות של המתקן ושל איכות הקולחין המסופקים לשטח ונמצאו ליקויים וחריגות מהנדרש.

ביום 19.11.08 נשלחה לנאשם 1 בדואר רשום הודעה על ביטול ההיתר שניתן.

למרות כל האמור, המשיכו הנאשמים 1-4 להשקות ולשווק את הירקות במהלך שנת 2008, ולמרות שנמסר להם, גם בשימועים שנערכו לנאשם 3  ולנאשם 1, כי איכות הקולחים בהם הם משקים את הירקות אינה עומדת בקריטריונים של משרד הבריאות.

3.      במשך שנתיים התנהל הליך ההוכחות בעניינם של הנאשמים. תחילה, כפרו הנאשמים בכל המיוחס להם וטענו, כי כלל לא גידלו ירקות בשטחים.

בהמשך התייחסו בפירוט רב יותר למיוחס להם והודו, כי בוצעה השקיית גידולים חקלאים אך לא בשטחים המצוינים בכתב האישום וטענו, כי ההשקיה אינה מחויבת בהיתר והאיכויות המתוארות אינן מציגות את איכות המים שהייתה בפועל.

במהלך ניהול ההוכחות בתיק, הביאה המאשימה שמונה עדים המשמשים בתפקידי פיקוח איכות מים והנדסה במשרד הבריאות והסביבה, מהמרכז למיפוי ישראל ובעלי תפקידים בקיבוץ צרעה. אלה העידו, כי מבדיקות שונות שביצעו בשטחים עולה שהמים ששימשו להשקיית הירקות היו מזוהמים ולא עמדו בסטנדרט הנדרש להשקיית ירקות וההשקיה בהם נעשתה בניגוד להיתר.

אל מול הראיות והעדים שהובאו מטעם המאשימה ואשר פרשו תמונה רחבה ומקיפה בהסתמך עליה הורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, בחרו הנאשמים שלא להעיד בהתאם לזכות השתיקה. כל אשר הוגש מטעם הנאשמים הייתה חוות דעת מודד מוסמך ומהנדס גיאודזיה לעניין אי התאמת המפות המראות את שטחי הגידול של הנאשמים, וכן מסמכים של העברת בעלות בנאשמת 4 לידי נאשם 1 והעברת נאשמת 4 חזרה לנאשם 3 לאחר מכן. 

4.      בהכרעת הדין מיום 16.12.12 סקרתי בהרחבה את העדויות והראיות שהוגשו, שקלתי גם את טענות הנאשמים שהוזכרו בסיכומי בא כוחם ומצאתי כי חלקן נדרשו הוכחה באמצעות עדויות אשר לא הובאו, חלקן היו טענות טכניות, סתמיות אשר הותירו רושם כי הנאשמים מבקשים להתחמק מאחריותם לביצוע העבירות ולא סדקו את מסכת הראיות הנרחבת, המפורטת והאיתנה ששטחה המאשימה בפניי.  משום כך, הורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.

5.      ביום 13.1.13 טענו ב"כ הצדדים טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה טענה, כי פגיעת העבירה שביצעו הנאשמים בבריאות הציבור כבירה היא. לדבריה, משק המים בישראל מחייב שימוש במי קולחין להשקיית גידולים חקלאיים , אך מחייב גם טיהורם על מנת שיהיו ראויים לשמש לכך. לפיכך, ניצב משרד הבריאות על המשמרת לבל יעשה שימוש בקולחין באיכות בלתי הולמת ואת התוצרת המזוהמת נצרוך כולנו. לדבריה, אלפי היתרים להשקיה  במי קולחין ניתנים מדי שנה, ורק בודדים הם המקרים בהם חורגים חקלאיים מחובתם לקבל היתר ולהשקות על פיו. מצב זה קיים בשל שיתוף הפעולה בין החקלאים לרשות המים, רשות הטבע והגנים, אשר הביאה לאכיפה כמעט מושלמת. לכן, תיק זה הינו חריג ביותר בנוף בתי המשפט, ואין בנמצא תקדימים רלוונטיים לצורך הצגת מדיניות הענישה הנהוגה וקיים קושי במציאת מתחם הענישה ההולם.

ב"כ המאשימה טענה, כי הנאשמים זלזלו בחוק ובציבור עבור בצע כסף. הנאשמים העדיפו לסכן את הציבור ולהשקות בקולחין ברמה נמוכה מתוך אינטרס כלכלי צר, תוך שהם רומסים את האמון, הכבוד ושיתוף הפעולה עם משרד הבריאות בדרכם אל הרווח הכספי.  בכך, ביצעו הנאשמים מה שחקלאים אחרים אינם מעזים לעשות במשך זמן רב ובשטח גידול נרחב.